קברט: פריז, ברלין ומה שנשאר מהם על הבמה של היום

כשאומרים ״קברט״, רוב האנשים חושבים על הסרט המפורסם מ-1972 — ליזה מינלי, כובע באולר ומועדון לילה עשן בברלין. אבל הסיפור של הקברט מתחיל עשרות שנים קודם, ובעיר אחרת.

פריז, 1881: הלידה

בשכונת מונמרטר שבפריז, שהייתה אז רובע של אמנים, משוררים ובוהמה, נפתח ב-1881 מועדון בשם לה שה נואר — ״החתול השחור״. זה היה מקום חדש מסוגו: שולחנות קטנים, יין, ובמה שעליה עלו משוררים, זמרים וקומיקאים שצחקו על הפוליטיקה, על הכנסייה ועל הבורגנות. הקהל לא רק צפה — הוא השתתף, צעק, צחק.

הרעיון התפשט מהר. בשנים שאחרי נפתחו בפריז עשרות מועדונים דומים, וב-1889 נפתח המולן רוז׳ — שהפך לסמל של הלילה הפריזאי ושל ריקוד הקאן-קאן.

ברלין, שנות העשרים: השיא

אחרי מלחמת העולם הראשונה, ברלין הפכה לאחת הערים הכי פרועות באירופה. רפובליקת ויימאר הביאה חופש חדש — פוליטי, תרבותי ומיני — והקברט היה הבמה שלו. במאות מועדונים בעיר הופיעו זמרים, רקדנים, קומיקאים ואמנים שבחנו כל גבול: סאטירה פוליטית חריפה, מופעים נועזים ושירים שצחקו על כולם.

המוזיקה של התקופה — שילוב של ג׳אז אמריקאי, שאנסון אירופאי ומחזמר — השפיעה על דורות של אמנים. כשהנאצים עלו לשלטון ב-1933, רוב הקברטים של ברלין נסגרו, ורבים מהאמנים נאלצו לברוח.

מה הופך מועדון לקברט

1. קרבה — שולחנות קטנים, במה נמוכה, אין ״שורה עשרים״
2. מגוון — שירה, ריקוד, קומדיה ומונולוג באותו ערב
3. אינטראקציה — הפרפורמר מדבר עם הקהל, לא רק אליו
4. עוקצנות — קברט טוב תמיד צוחק על משהו
5. מנחה — ה״מאסטר אוף סרמוניז״ שמחבר בין הקטעים

הקברט לימד את עולם הבידור שהבמה הכי טובה היא לא הכי גדולה — אלא הכי קרובה לקהל.

הקברט והבורלסק

הקברט האירופאי והבורלסק האמריקאי התפתחו במקביל, והשפיעו זה על זה. מהקברט הגיעו האינטימיות, המנחה וההומור העוקצני. מהבורלסק — הרמז, התלבושת והטיז. קראו עוד על תולדות הבורלסק.

הקברט היום

ההשפעה של הקברט מורגשת בכל מקום: במחזות זמר, במופעי סטנדאפ, במועדוני ג׳אז ובמופעי בורלסק. ובמידה מסוימת — גם אצלנו.

ערב VIP של שואו דאנס בנוי בדיוק על העקרונות האלה: מנחה שמוביל את הערב, משחקים שמשתפים את הקהל, ומופע שמתקיים במרחק נגיעה מהאורחים. במופע הבורלסק, קסניה מביאה את המוזיקה והאסתטיקה של הקברט לסלון — ולרגע, החדר מרגיש כמו מועדון במונמרטר.

שאלות ותשובות